מפעם לפעם אני חושב על אמריקה, בעצם על החלום שהוטבע בי מילדותי, על הארץ שרחובותיה מרוצפים באריחי זהב, ששולחת אלינו בימי הצנע חבילות עם מכנסי קורדרוי, מסטיק בזוקה, קפה נמס ושוקולד, תמונות של מפלי הניאגרה, האמפייר סטייט, פול ניומן, סטיב מקווין. אחר כך יצא לי גם לחיות שם, לאהוד את קבוצת הכדורסל שלי, לנסוע בכבישים באולדסמוביל ענקית, לחלום ברוס ספרינגסטיין ומייקל ג'ורדן להשתכר מהחופש אך גם לראות את הקרעים שהזמן לא מצליח לאחות.
מפעם לפעם אני מקבל תזכורת לקשר שלי עם אמריקה: לפני שנתיים בדיוק שגרירות ארצות הברית עברה לרחוב שלי בירושלים, וחודשים כל השכונה היתה דגלים דגלים, אחר כך התחילו לבנות מסביב לשגרירות גדר שראשה בשמים והיא חוסמת את מראה הנוף אל הכפרים הערבים ועד לים המלח. מה לא עושים כדי לשמר את הזהות והחברות. לפני ארבעה חודשים ראיתי כמו כולם את נשיא ארצות הברית עומד זחוח מול אוהדיו ומשתבח באמריקה שלו – האבטלה הנמוכה ביותר מאי פעם בעבר, הבורסה הכי גבוהה, שפע וכל טוב בארצם של האמיצים. כל זה היה כשגם אצלנו האבטלה היתה הנמוכה ביותר מאי פעם, גם כאן הבורסה עלתה לממדים שלא היו כמוהם, ובשדה התעופה כל דקה המריא או נחת מטוס. פעם בכמה חודשים שיחקנו בבחירות שבמרכזן היתה חלוקת השלל, ואז הגיע הוירוס הזה, שלא מתרשם מהעמדת הפנים ומיהירות אנושית נרגנת, ועליו נוספה ברך אחת שרצחה אדם שחור רק כי הוא שחור – והשקר של תרבות הצריכה, של ״כור ההיתוך״, של הדמוקרטיה האדירה מכולן – קרס. עשרות מליונים מובטלים, חיילים מפטרלים ברחובות אמריקה שלי המתבוססת בדמה, מתכתשת עם הבעיות האמתיות שלה, שנקברות תחת הרים של דולרים שיצאו ממכונות הדפוס.
גם אצלנו האדמה רועדת: בועת הצריכה והנהנתנות שמשחיתה את הסולידריות החברתית מנסה עדיין להרים את ראשה במסיבות גג עם זיקוקים בתל אביב, או בהפקרות של בזבוזים בממשלה, אבל האבטלה כאן, ודור שלם שואל לאן? ועד מתי? ולפתע גם הבעיה הגדולה שאסור היה לדבר עליה בשלוש מערכות בחירות מבקשת הכרעה: האם אנחנו הולכים לספח את הגדה המערבית באופן סופי, האם אנחנו מכירים במציאות של מדינה דו לאומית שכפינו על עצמנו, ואיך אנחנו רוצים לנהל אותה. על זה היה צריך ללכת למערכת בחירות רביעית כי זאת ההכרעה הקשה באמת, כי מאחורי הפינה מסתתרת גם הברך שלנו שתהדק ותהדק, ומהדוגמא האמריקאית כבר למדנו שברך אחת במיניאפוליס מציתה להבות בכל היבשת. נדמה לי שראש הממשלה מבין את זה, אבל לפעמים ההזדהות עם אמריקה והתלות בה, חזקים מכל הגיון.
שבת שלום.
יום שישי 5.6.2020
