מפעם לפעם צריך לומר משהו על נשיאה באחריות. זה לא קל, זה מחייב, במיוחד כשהתפקיד הוא ציבורי ואנחנו הם אלה ששמים בנושא התפקיד את מבטחנו, משלמים את שכרו המועדף, את תנאי הפנסיה, ומפקידים בידיו את גורלנו וגורל ילדינו ונכדינו. אנחנו רוצים לקוות שהיא או הוא מבינים את גודל האחריות, ושהם פועלים בשקיפות ומוכנים לשתף אותנו בקשיים ובסיכויים. אנחנו מצפים שאם נכשלו הם יתעלו לרמה הנדרשת מעובד ציבור ויאמרו – תראו, רצינו להצליח אבל זה לא יצא. אנו מבקשים את סליחתכם, מחזירים את המפתחות, עם המכונית, הכיסא, התנאים המועדפים, אנחנו בחופשה, חייבים להתאושש.

סליחה.

זה בעצם מה שציפיתי לשמוע השבוע ממנכ"ל משרד החינוך. אני בעל עניין בחינוך בעיקר בגלל נכדיי החולשים על מרבית שנות הלימוד בבית הספר. לפני שבועיים שמעתי אותך, אדוני המנכ"ל, אומר לשאול אמסטרדמסקי את הדברים הבאים:

 

"מבחינת תמונת המצב, אנחנו ערוכים לכל החלופות",

 

אמרת ושריר לא זז בפניך, למרות שידעת שאתה משקר. השבוע התברר שאחרי שנה של מגיפה משרד החינוך שלך לא ערוך לשום דבר. הפקרתם את הילדים, מעלתם באחריותכם לעתיד הדור הבא, פעלתם באפס יצירתיות ואחריות. ולפני שאתה מסתער עלי ושואל מה אני הייתי עושה במקומך, אני רוצה להקדים ולומר שהתשובות היו לכם מתחת לאף: ראיתי איך בתוך ימים הקימו אוהלים עצומים כמרכזי בדיקה וחיסון – לא יכולתם להקים אוהלים כאלה בחצרות בתי הספר כדי שאפשר יהיה לשמור על מרווחים ראויים?

ומה עם כוח האדם? אתה שואל. הרי יכולתם לגייס את כל מורי הדרך בארץ, יש 40,000 כאלה, מובטלים מזה שנה ורעבים למפגש עם אנשים ולהכנסה קטנה. הם היו מכסים נפלא את כל שיעורי הגיאוגרפיה והמולדת אם יש עדיין שיעורים כאלה. יכולתם לגייס את דור הסבים והסבתות שכבר התחסנו ומתים לקצת action  ואנחנו היינו מלמדים תנ"ך ועברית, קוראן, ערבית, אנגלית ומתימטיקה. גם שיעורי מלאכה ציור ומוזיקה. אלה שמוכנים להתאבד בבלפור היו מתייצבים לכל משמרת, אני מכיר אותם. אני מוכן ללמד עברית מתימטיקה ואזרחות, ואני חושב שאוכל לגייס עבורכם עוד כמה מאות. ואם תאמר לי שזה לא בידך, אתה רק פקיד, זה הדרג הפוליטי שמחליט, אומר רק שראיתי פקידים שדפקו על השולחן, לקחו יוזמה ופרצו דרך או שהתפטרו כשלא הקשיבו להם. העובדה שהדרג הפוליטי משקר ובורח מכל אחריות, לא משחררת אותך מכלום.

תמשיכו לשמור על עצמכם ושבת שלום.

 

התמונה: לקראת פתיחת בתי הספר בתום הסגר הראשון לפני 9 חודשים. איזה תמימות נוגעת ללב.