צריך להודות שבהתחלה היו הרבה צחוקים: גם אני חשבתי שאף אחד לא יאמין לבחור הזה מארץ נהדרת שמתעקש לומר שהוא ראש הממשלה. עוד מעט תגידו שקיציס הוא שר החוץ או שאולי זה אלי פיניש.

רק ביבי נשאר מריאנו. לזה כולם מאמינים.

כשזה שטוען שהוא ראש הממשלה אמר שמרחוק רואים את הצונאמי נשכבנו מצחוק. מי זה הדוס הזה שמבלבל את המוח? כאן זה לא חומש ועשבים שוטים, כאן זה החיים שלנו וכיתה ירוקה, ופרנסה, והעתיד. פתאום שר הבריאות נהיה דוקטור: בהתחלה זה היה ליצמן, אחר כך יניב ביטון והיום עיתונאי חביב מתל אביב. וכתבתנו? נודע לה מה הממשלה הולכת להחליט בעוד חמש דקות אחרי שלפני חמש דקות הממשלה מסרה לה מה היא הולכת לומר. אז הם יגידו לנו מה לעשות?

רק ליברמן נשאר ליברמן, ואמר נא! תקבלו כסף. אני אמיתי, לא ההוא מארץ נהדרת. כשעשיתם מיליונים לא באתם לכסות את הגירעון. עכשיו תזחלו קצת.

ודווקא לו מאמינים.

ולכן בשבת כשהגעתי לאבו גוש בשעת צהרים, שום דבר רציני, אחרי טיול בטבע ורק לניגוב קטן, ישבו במסעדה הלבנונית איזה 300 ישראלים עם פרצוף חמוץ דחוקים באמבטיה של חיידקים ועשרה סופר ספריידרים התרוצו בין השולחנות והטיסו צלחות מוגדלות של חומוס, וסלט ירקות, חמוצים, חבילות של פיתות, וגם לבנה, שיפודים, שניצלים לילדים והרים של צ'יפס. הסופר ספריידרים נוהלו על ידי אב הבית הותיק שבתנועות קטנות של הזרת הטיס את המלצרים ואת מנקי השולחנות אבל האנשים נשארו עם פרצוף חמוץ כאילו ידעו שזאת הסעודה האחרונה. עוד יום יומיים חלפו ונהיה מין שקט כזה, הכבישים התרוקנו, אנשים התחילו להפנים שבמלחמה הזאת הם לא פיונים אלא אנשים חושבים, אחראיים. מצידם שלא יהיו פקקים, אבל שהילדים ילמדו ושעוד שנה לא תלך לעזאזל, אסור להם לחלות כמו טמבלים ולא חשוב להם אם לשרת החינוך קוראים שאשא או ביטון, שני כהן או כל השלוש. הוותיקים זוכרים את האינתיפאדה השנייה, ואת האינפלציה הגדולה. לא משנה מה הממשלה אמרה אז אנשים למדו להסתדר לבד. וזאת היתה חתיכת מלחמה.

גם עכשיו זאת מלחמה. זה לא הזמן לפינג פונג עם הוירוס. הוא ממזר יותר גדול מכם. תקראו את פרשת השבוע, תראו נטפליקס, פוטבול אמריקאי, שיא העונה עכשיו, רק אל תיכנסו בראש צלול לאמבטיות של וירוסים. זה מסוכן. שמרו על עצמכם.

שבת שלום.