מפעם לפעם אני חושב על הגאונים שיודעים לכתוב בשתי ידיים, קראו את הניו יורק טיימס בגיל שנתיים, ניגנו בפסנתר בגיל שלוש וכתבו את הסימפוניה הראשונה שלהם בגיל שש. בגיל 11 הם התקבלו לטכניון ובגיל 15 כתבו ספר על המספרים הראשוניים כסולם אל המאדים. רוב הגאונים האלה לא עוברים את גיל 40, מי ששרד הולך לפוליטיקה אבל ממשיך לעבוד במעבדה שבמרתף ביתו, במטרה להתגבר על כח המשיכה ולהניע את הזמן לאחור.

ככה זה עם גאונים: תמיד הולכים עד הקצה.

בניסוי של הזזת הזמן לאחור והתגברות על כח המשיכה, החומרים הכימיים נאספו בזהירות ובחשאי. קודם כל ניתן טיהור כללי לתלמידיו של הרב כהנא יחד עם לועסי להט"בים ושונאי נשים. על הבקבוק של החומר היה כתוב: מתפוצץ במגע עם האוויר, וכל ניסיון לכבות את הפיצוץ נדון לכישלון. לחומר הזה אין כוונה לשנות את ההרכב הכימי שלו, ומי שיתעלם ממנו צריך לקחת בחשבון שהוא יתפוצץ. ברגע שהגאון ניסה להכניס איזה גדעון לתרכובת התחילו האירועים ביפו ובשער שכם, והם לא ייגמרו בקרוב. הלהבה מאמש מבשרת דליקות רבות.

כדי להחזיר את הזמן לאחור הגאון החליט להשתמש ביסוד אסלאמי מובהק – אבו יאיר הם קראו לו, אבו יאיר, איפה היית ומה עשית? הסתובבת בערים ובכפרים נישקת נושקת, והנה – ברגע האמת מתברר שמה שנראה כטיהור אד הוק היה לכישלון צפוי: החיבור בין הדיוויזיות של אוחנה עם פרחחי נוער הגבעות וארגון להבה מחסל כל סיכוי להצטרפות רע"מ לתרגיל הנהדר של הקוסם הגאון.

זה מה שקורה עם גאונים: כל החומרים נכונים, כל המילים יפות, הסרטים נהדרים ההפקות של מירי רגב מצוחצחות העין דומעת והלב נקרע, והנה, ביום המחרת, כשהאיפור נמחק הזמן לא נעצר, האש פורצת כי אין אפשרות אחרת. הקרע גדול מדי.

ההשתוללות של הימים האחרונים היא הקדימון של הקמת קואליציית השינוי. כשמעריצי ביבי ייכנסו לשותפות ארוכת טווח עם לה-פמיליה ונוער הגבעות מה שהיה השבוע בשער שכם ייראה כמו משחק ילדים. כל החומרים יהיו שם. הפיצוץ מגיע כשמחברים אותם.

והגאון? הוא ירכב על הנמר. יסביר, יתראיין, יאשים, כרגיל עם תחושה עמוקה של נבגדות, אין הכרת תודה הוא הרי הקדיש את לכם חייו וגאוניותו, אז למה אתם עושים לו את זה? למה?

התמונה: צילום מסך מ 12-N