מפעם לפעם אמצע אוגוסט, הילדים והנכדים לא לומדים כבר חצי שנה, וכנראה שגם השנה הבאה אבודה. אמצע אוגוסט זה סבתא וסבא בירושלים, המרק, הסיפורים, הבריכה ברמת רחל, המים קרים מדי עד שמתרגלים. בירושלים תמיד הבריכות היו קרות מדי. אוגוסט, בכניסה לבריכה כולם עדיין עם המסכות, מודדים את החום ואז מתפזרים בדשא הרחב או שיושבים עם הרגליים במים. אתמול נדבקו אלף וחמש מאות, היום דומה.

פעם למתים היו שמות, השבוע שיעור התמותה מהמחלה הכפיל את עצמו. פעם למוות היו קצת יחסי ציבור, היו סיפורים אנושיים על אנשים שמתו בבדידותם בבתי חולים עגומים, פחדנו, דאגנו, נזהרנו, אבל המוות הזה נגוע בכישלון צורב ולכן כמו כל עניין הקורונה הוא נקבר בחוף עמוס מדי בכינרת. השאירו חניך תורן תמים בשם גמזו כדי לשאת בכישלונות ובכדי לומר לכולם להתעורר לשמירות, אבל מזמן כולם ברחו הביתה. אני אטיל סגר, הוא איים, טוב, טוב שמענו. תטיל סגר. מבלבלים אותך עם אחוזי צמיחה, תרופה קרובה, הפגנה. ליד הדשא הגדול שלווה, בתמימותך גם אתה האמנת בממשלת אחדות, בקבינט של קירוב לבבות, באפשרות של רגיעה, עבודה משותפת, זאת מלחמה, לא? טמבל היית וטמבל תישאר. פנסיונרים ועובדי מדינה שהצליחו להימלט ממאכלת המגיפה, מנמנמים בשמש הנעימה, כבר חצי שנה ואין תשובה.

אנשים יושבים סביב סביב על הדשא, משתעשעים עם התינוקות, מנמנמים. כולם מבינים  שהם לגמרי לבד, ברגע האמת לא יהיה שם אף אחד. הם לא יכולים להשפיע על הפריימריס בליכוד ולכן הם לא קיימים, הם מנהלים את חייהם בצינעה ובפחד, והם יודעים שמכרו אותם. שלא סופרים אותם. הם לא ייסעו לקרואטיה ולא ישתתפו במשחק היווני, הם צריכים איכשהו להחזיק את הילדים כשהם יודעים שהבלגן שיהיה כאן מראשית ספטמבר לא יהיה ניתן לשליטה. לא אכפת להם אם יהיו בחירות או שלא, הם בסגר נפשי כבר שבועות, הם ילכו לחתונה באולם שנסגר כי כולם הולכים, כי בארץ שאין בה הסכמים אין יותר אמון, אז למה שהם יהיו הפריירים היחידים שיצייתו? מין מרד שקט. אנחנו נמות כמו שנרצה, כשאתם תעשו מה שאתם רוצים. אתה יכול למכור להם הכל, לפני שנייה סיפחת, עכשיו לא, אמרת שאנחנו הכי טובים והאמנו, וכשהתעוררנו היינו אחרונים, אדומים ממגיפה ומבושה. בערב יש מסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה, סוף סוף חתמנו על הסכם שלום עם הירח. שלום של אמיצים שלא מפחדים גם מהלילות שבהם מה שנשאר מהירח הוא רק סהר קלוש.

הצלחתם:   לא רק הגוף מורדם – גם הנפש, אתם יכולים לעשות בנו מה שתרצו, רק אל תעשו פרצוף רציני כזה כשאתם מודיעים על הסכם שלום נוסף עם השמש.

בתמונה: זריחה בפינת האוכל, ימי הסגר הראשון, אפריל 2020