מפעם לפעם, ובעיקר בערב תשעה באב, אני רוצה לומר מעט דברי נחמה, מה שמחייב  אותי כמובן להניח בצד את כל אירועי השבוע. כי מה אומר? שמספר השרים שמואשמים במרמה ובהפרת אמונים עלה לארבעה? הרווחה, הבריאות, הפנים, וגם ראש הממשלה ושר הביטחון? הדברים ידועים. לדבר על המדרון החלקלק? הכל ידוע. הרי בדיוק בשביל זה אנחנו מציינים את תשעה באב, נשבעים לזכור לעד את החורבן כדי שלא ישוב, אז למה להקדים ולסבול עכשיו? יהיה בסדר. אתה תראה. שבת שלום.

לכן אתרכז בסיפור קטן של נחמה שקרה השבוע: ראשיתו במשטרת ירושלים, זאת שנמצאת יום יום בחזית הבלתי אפשרית במקום הכי מסובך בעולם: לשמור על המקומות הקדושים, ולהדק את המכסה שמעל הסיר של זעם הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים לבל יתפוצץ. הכל צריך להיעשות בשקט, ובלבד שלא נדע מה ואיך קרה שם. מערכת כזאת צריכה לטפח את גיבוריה, היא זקוקה להערכה ולמילה טובה, כי גם אגרוף פלדה זקוק מעת לעת ללטיפה רכה. משום כך, המשטרה נכנסה לשותפות עם חברת הפקה כדי שזאת תעשה עליה סידרת טלוויזיה שתחשוף את אנשי המשטרה בעבודתם. תאגיד השידור 'כאן' רכש את הסדרה כי זאת היתה הזדמנות לחשוף בפני הציבור איך נראה היום יום בחזית הזאת, ומשום שרק שידור ציבורי יכול לשדר דברים כאלה: עד היום לא מכרו פרסומת אחת על תמונות של אנשים מעיסאוויה. הבעיה היתה בחיבור בין התרבות של חברת ההפקה שמבקשת דרמה בכל מחיר כולל זיוף העובדות, והתרבות המשטרתית שמוכנה לשתול ראיות רק כדי לספק את הסחורה. התושבים מעיסאוויה היו רק ניצבים אילמים בדרמה, אלא שהפעם אחד מהם תהה כשפלשו לביתו לצורך הצילומים הושתל שם נשק של צה"ל, דבר שהוצג בסידרה כהישג גדול של חשיפת נשק מחתרתי. כשדבר הזיוף המאורגן התברר, תאגיד השידור הגיב מיד: פרקי הסדרה נגנזו, חברת ההפקה הועפה הביתה, והתאגיד התנצל במלים הכי ברורות: היתה כאן פשלה נוראית. אנחנו אחראים לשידור ואנחנו מתנצלים על ההטעייה ובפני תושבי עיסאוויה. הם לא חיכו למח"ש, לא לוועדה למזמוז עניינים ובכלל, ואפילו לא לדברים של השר לביטחון פנים שכמו במקרה של אום אל חיראן יכול היה להאשים את הקורבן ולעולם לא להתנצל אחר כך. דקה לפני שהפייק הפך לעובדה, קם גוף ציבורי ואמר – טעינו, מצטערים. ויגידו האחרים מה שיגידו או יעשו.

אני אומר את הדברים האלה בערוץ רדיו ששייך ל'כאן' ולאותו ועד מנהל שאחראי גם  לשידור הזה, בכל שבוע, וכל עוד הדברים נאמרים בו בהגינות וללא סחרור של העובדות הם מגבים אותו. אני לא יודע מי הם בשמותיהם, ובעשרות שנות שידור מעולם לא החנפתי למנהליי: ובכל אופן אני מעז לומר שאני גאה בשידור הציבורי הזה, שעומד מאחורי התוכנית הזאת כבר עשרים וחמש שנה, בימי הגאות והשפל, ברגעי הכאב והנחמה.

שבת שלום.