מפעם לפעם אני נזכר בסיפור על בניית כיפת ברזל: כשבנו את המערכת, חלק אחד לא עבד וכל הפרויקט נעצר. מהנדס רב תושיה שעבד על פיתוח הטילים פירק איזה צעצוע, הוציא ממנו קפיץ שהתאים בול לכיפה, וכל השאר – היסטוריה. כיפת פלדה לראשנו, החמאס אכל אותה, הגאווה עולה, הודו קונה, והשאלה היחידה שנשארת פתוחה מהסיפור הזה, היא מה אפשר לעשות מול הבעיות הגדולות באמת או בקיצור – מי מכיר את הקפיץ שיצנן את החום הנורא הזה ויעיף מכאן את המדוזות?

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, הקפיץ שיפתור את כל הבעיות נמצא מתחת ליד ואנחנו לא מצליחים לראות אותו. איפה?! זוכרים את חג הפסח? על פי הוראותיהם של הרבנים, אסור שיהיה חמץ בתחומינו, צריך לפרק לחמץ את הצורה, לטאטא אותו, לשרוף ולאבד ולחמצ'ץ', את החמץ הפיזי ואת החמץ שבלב הפרטי והציבורי. ומה עושים בערב פסח כשברור שאי אפשר לעשות את זה? מוכרים את החמץ לערבי. מביאים איזה נכבד מיפו או מטירה, אומרים לו תחתום פה ופה ופה – וגמרנו. אנחנו הרבנות, אנחנו מנהלים כאן את העסק, קח מאה שקל, אתה יודע מה? קח אלף, קח ותיחנק עם כל החמץ הזה. ומאותו רגע – החג כשר, אין חמץ וכולנו מאושרים. השאלה כמובן היא – למה לא מיישמים את הפיתוח הזה בבעיות הכואבות באמת? אם הערבי כבר כאן למה שלא ייקח איתו גם את המדוזות? תחתום כאן וכאן, והמדוזות שלך. אין יותר מדוזות, גמרנו, נמכרו, אפשר לפתוח את החוף, להשמיע צפירות הרגעה, יאללה, כולם לים, ואם יש עוד כמה מדוזות תבואו בתלונות לערבי שבא עם טנדר מצ'וקמק והכל נשפך לו בדרך. ומה עם החום? שום בעיה. לזה צריך קצת יותר מטנדר, אולי כמה סמי טריילרים מטירה, החום מועבר בזאת לידי השומר הערבי הנאמן יחד עם כל החוכמולוגים שעושים חביתה על המכונית בבאר שבע, או טשולנט על גג של פח בנאות הכיכר. ואם הטריילרים כבר כאן- קחו גם את המשבר בהדסה, נמכר, שלכם, עם הרופאים, הילדים וליצמן, שלכם, מתנה, ויש לנו עוד משהו בשבילכם – הפתעה!! נחל שלם, נחל אשלים, אין יותר זיהום, נמכר, אפשר להחזיר את המפעל לעבודה מלאה, הזיהום ממילא נשפך לנחל של הערבי. מתחיל לקבל תנופה העניין: קחו את בזק, את פישמן, אתם יכולים גם להעמיס בנק או שניים, לא פתחנו, מהניילונים, אפילו המבקר עוד לא בדק, קחו אפילו את ירושלים, חתיכת כאב ראש, שלכם, הנה, השיירה יוצאת, כל הצרות נמכרו, אפשר לחזור לעבודה וללימודים, אלא מה? במרכז הלימודים השנה – ירושלים, ואנחנו חשבנו שגם היא נמכרה בשני זוזים, אבל מסתבר שהערבי לא היה מוכן לקחת, מספיק לו החום והמזוזות, וכך אפשר להמשיך בלימודים כאילו כלום לא קרה.

שבת שלום.