מפעם לפעם אתה צופה באירועים שמשודרים מארבע עשרה נקודות שידור, ואתה מבין שמאחורי הכל עומד במאי שמתזמר את הכל. אי אפשר אחרת. כך זה היה כששתלו רובה צה"לי בבית של מישהו בעיסאוויה, וכך זה היה גם השבוע, בפעולת התגמול החיזבלאווית בצפון. מה שעמד מאחורי האירוע הפעם היתה השיחה הבאה:

המקום: המרתף המדוגם של נסראללה, אי שם בהרי השוף. 8200 מתקשרים לנייד הפרטי של נסראללה, הוא רואה שכתוב "בית" ועונה.

"דברו"! הוא שמע קול של חיילת בעברית, ומיד אחר כך הוא שמע את ביבי נתניהו. "שמע חסנל'ה" פתח ביבי בבריטון הנעים והמחניף שלו, "הנאום שלך מאתמול היה פשוט נפלא. אני כל חיי חלמתי להיות בגין, אבל בינינו – אתה היחידי שמתקרב לרמה שלו. איך שאתה מנגן על הקהל, ההפסקות, הידע, והכל בלי טלפרומפטר. מברוק"

"למה אתה מתקשר?" שאל נסראללה בחשדנות.

"שמעתי שאתה מתכוון לכסח לנו את הצורה".

"איזה ברירה יש לי?" אמר נסראללה, "אתה לא מפסיק לפוצץ לי דברים".

"תראה, נסרלוש", אמר נתניהו, "אני לא יכול להרשות לעצמי מלחמה שבועיים לפני הבחירות. אם אתה רוצה אותי כאן גם אחרי ה 17 בספטמבר ולא לקבל איזה גנץ או לפיד, אתה לא יכול להתחיל מלחמה. אני יודע שגם אתה לא רוצה."

"אז מה אתה מציע"? שאל נסראללה.

"אתה זוכר את המערכונים של הגשש החיוור?" שאל נתניהו.

"אם אני זוכר?! איך אתה חושב שאני מכיר אתכם כל כך טוב?"

"אתה זוכר את המערכון ההוא מהבנק? איך המנהל נחמיאס ואדון ורסאנו מראיינים את אדון ברוך השליח?"

"בטח שאני זוכר" צחק נסראללה. "ישראבלוף. כתב יוסי בנאי. זה מאופסייד סטורי".

"וואללה, הפתעת אותי, חסן, איך אתה זוכר"?

"מה אתה חושב יש לי לעשות כל היום במערה שלי?"

"אז תראה", החזיר נתניהו את השיחה למסלול, "בוא נאמר שאני שם לך משאית ממש בכוונת ואתה מרים אותה עם הטילי צ'וקומוקו שלך"?

"נגיד", ענה נסראללה בזהירות, "אבל מוכרחים להיות נפגעים, דם ייענה רק בדם".

"אבל אתה יודע, נסרלוש, שאני שבועיים לפני הבחירות ואני לא יכול לספוג כרגע הרוגים, אבל אם אתה צריך דם נספק לך דם".

"איך?"

"כאילו! אחי, כאילו! אני מכין חיילים עם דם, תחבושות, הכל, חילוץ במסוק עד רמב"ם ואתה משדר את הכל בשידור חי. ישר לרפי רשף."

"זה לא יעבוד, יא ביבי, אני לא יכול לסמוך עליכם".

"אל תעליב אותי, " אמר לו נתניהו, "כשזה מגיע לערבים מילה שלי זה מילה. יש דממת אלחוט, אני סוגר את בית החולים, נותן לאש לבעור בקוצים כל אחר הצהרים, מצלמות בבתים באביבים, ויש לך תמונת ניצחון מושלמת,  ואפילו שריטה לא חטפת".

"אתה יודע ביבי", אמר נסראללה בקול מהורהר,  "אני מתחיל לחשוב אולי נערבב בשיחה גם את הפרסים."

"אני כבר כמעט הייתי סגור על הכאילו איתם" סינן נתניהו, "אלא שאז טראמפ פתח ת'פה ודפק לי את כל העסק."

"לא מקנא בך. אז גמרנו, מחר בארבע. ותזכור – הכל נשאר בינינו, ובפעם הבאה אל תתקשר לפרטי, 8200 מאזינים".

וכך הם נפרדו בצחוק, הכל עבד כמו בתסריט אלא שאף אחד לא לקח בחשבון שבממשלה יושב גם אחד כמו גלנט שתמיד יכול להרוס לך את העסקאות הכי מבריקות.