מפעם לפעם, ובעיקר כשנדמה שהעולם יכול להמשיך ולנוע על צירו באין מפריע עד קץ הדורות, נדלקת פתאום מנורת אזהרה, הבורסה קורסת, מעבר לאופק עולה פטרייה אדומה והד עמום של פיצוץ מתגלגל לחופי הים הצפוני. טיל סודי שנועד להשמיד את העולם מתפוצץ פתאום, הרוסים מגמגמים, והנשורת הרדיו אקטיבית זוחלת לערבות שוודיה ולפלנד. מדד הפחד עולה לא רק בגלל סין אלא בגלל הפטרייה ההיא, מה הרוסים מתכננים במסתרים, ומה יקרה אם יום אחד הם יתעצבנו גם עלינו, אבל למה לחשוב על הרע ביותר.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, לא רק אצל הרוסים יש פתאום דליפה מודיעינית מפחידה שכזאת, אלא גם אצלנו. כשהתעוררנו בבוקר יום ראשון האחרון שהיה גם יום תשעה באב, הבנו פתאום שהתחבורה הציבורית בישראל שותקה. זאת לא היתה מתקפת סייבר, האיראנים לא השתלטו על המחשבים של אגד, אלא פשוט – יום ראשון היה חג הקורבן המוסלמי וכל הנהגים הערבים לא באו לעבודה. לפתע התברר שהתחבורה הציבורית בישראל תלויה לחלוטין בנהגים ערבים ישראלים ובפלסטינים מכל רחבי הגדה המערבית, ואם הם לא באים לעבודה כדאי שתתאמנו בנסיעה על קורקינט או שתלכו ברגל. אין אוטובוס. אז גם נודע שבכל המרכולים אין עוף למכירה, המשחטות נסגרו בגלל החג, וגם המוכר המתוק מהמגה שחותך שניצל על הסכין ומנקה כרעיים, נשאר בכפר לחגוג עם בני משפחתו. בבתי החולים, כך סיפרו, לא ניקו את החדרים אלא הסתפקו בטוב ליבם של קרובי המשפחה, כביסה נקייה נלקחה ממחסני החירום, ובמעבדות עשו רק בדיקות דחופות. בבתי המלון הפילו את התיק על הקבלנים ששילמו מחיר כפול כדי שהסדינים יוחלפו. וכך, למרות אגף הסייבר וה 8200 המהולל שלנו, הסוד הגדול דלף: מתברר שתפעולה התקין של מדינת ישראל תלוי לחלוטין בתושביה הערבים, אזרחים ולא אזרחים, מהחקלאות, הבניין, התחבורה, הבריאות ועד השניצל. רואי השחורות יאמרו בוודאי שטוב לא יכול לצמוח מזה, אבל אופטימים חסרי תקנה יאמרו שהשבוע האחרון הבהיר לנו שאנחנו חיים מזה זמן במציאות דו לאומית של כלכלות שתלוית לחלוטין האחת בשנייה, שהפריון של כל הענפים האלה תלוי במקצועיותם, ביחסם החיובי לעבודה, במוראל שלהם, בשוויון שלהם, ובמצבם הכלכלי של העובדים. העתיד שלנו לא תלוי ביחסים בין אילת שקד וביבי נתניהו, אלא ביחסים בין ביבי נתניהו וראשי המועצות הערבים, תושבי השטחים, הוואקפ בהר הבית, מצב המחסומים בגדה, והיחס לתושבי עיסאוויה.

מפעם לפעם הסודות הגדולים נחשפים לגמרי במקרה. שם זאת פטריה אדומה מעל הערבות של הים הצפוני, כאן זה המחסום בתרקומיה או בקלנדיה, במה שמתרחש במחסן של רמי לוי. ובמחלקת הניקיון של בית החולים הדסה.

שבת שלום.

 

התמונה: הרוקחת האגדית סלמה, מתוך ארץ נהדרת. צילום מסך.