הנה הסיפור מהתחלה.
בוקר אחד לפני שבועיים, שמעתי בתדהמה כי בזמן שישנתי מחבל של דאעש רצח שוטר שעסק באכיפת החוק, ואנשי המשטרה האמיצים הצליחו להרוג את אותו מחבל. ההכרזות האלה הדהדו בכל מהדורת החדשות, שר המשטרה דיבר בזעם ואני הצטערתי מאד על השוטר, ארז לוי, שנרצח. רק לקראת הצהרים חשבתי גם מה יעלה בגורלם של עשרות הילדים שאת הרס ביתם איבטחו השוטרים באישון לילה, ולאן יפנו כשיתבגרו, אבל זה היה שריד להרהור מיושן שהולך ונעלם. 12
לא עברה יממה מאז ששכשכתי בים האמת הגועש של שר המשטרה, ועובדות חדשות לגמרי התחילו להיוודע: יעקוב אבו אל-קיעאן, מהנדס מחשבים, מורה נערץ, ואב לשלושה עשר ילדים, העמיס את דברי הערך מביתו על הג'יפ החדש שלו, ולפני שנסע הוא אמר שמוטב שיהרסו את הבית ובלבד שאיש לא ייפגע. בשעה שניסה להתרחק משם, שוטרים עם יד קלה על ההדק ירו בו, המכונית האיצה ודרסה למוות את השוטר ארז לוי, ויעקוב אבו אל-קיעאן דימם במכונית עוד עשרים דקות מבלי שאיש ניגש אליו, עד שמת.
אז מה האמת? בעידן החדש האמת היא של מי שצועק יותר חזק, והשליטה באמת חיונית לתחושת הצדק, שמאפשרת לאנשים להמשיך וללכת בתלם שחרש עבורם שר המשטרה. כדי שזה יקרה צריך להשתלט על כל הרמקולים, ובסיוע הפחדות ודיעות קדומות לבצר את מחנה האמת, תוך שלילת הלגיטימיות של כל אמת אחרת. איך מעדיפים אמת אחת על אמת אחרת? שוללים את המקור. את האמת האחרת על האסון של יעקוב אבו אל-קיעאן קראתי באתר של עיתון 'הארץ', בכתבה של גדעון לוי ואלכס ליבק, וזה אתר שבו אני קורא מאז שהבנתי שהוא לא שייך לבורסת האמת שמנהלים ראש הממשלה ועורך ידיעות אחרונות. את זה יודע גם שר המשטרה ולכן, בכל הערה וצפצוף שלו נאמר ש 'הארץ' הוא סניף של דאעש, לוי וליבק שמאלנים, ויש רק אמת אחת: שלו ושל קול אדוניו.
יעקוב אל אבו אל קיראן וארז לוי הם קורבנות תמימים שלא באמת מעניינים את שר המשטרה שרק רוצה להחליף את היד שמחזיקה ברצועה הקשורה לצווארו, ולשלוט באמת עד הסוף.
וזה מוביל אותי לידיעה של השעה האחרונה שמופיעה בצילום. מה יכול ארדן להוסיף לידיעה או שאולי הוא עוד מחכה לוועדת החקירה?
