מפעם לפעם נוצרים ההקשרים הנכונים, ומהות מתגלה להרף עין, המסכות מורדות, האור שוזף את חדרי החדרים, ההקשרים ברורים, החשמל זורם בחוטים והמטען מופעל. לפעמים פיצוץ קטן אחד מביא למפולת שמשנה את הנוף בתוך רגעים.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, החזית הפוליטית היא שסיפקה לנו את הדוגמא השבועית. מטעני הנפץ הונחו במקומות שונים כבר בעבר: כשחבר הכנסת יוגב הציע לעלות על בית המשפט העליון עם דחפורים, הוא זכה לתשומת לב תקשורתית אבל באדישות כללית במחנה הקובע באמת, זה של מצביעי הליכוד. גם כששרת המשפטים לשעבר איילת שקד פירקה את בית המשפט אבן אחרי אבן, זאת היתה, בעיני מצביעי הליכוד, פעולה לגיטימית שנועדה לחלץ את ראש הממשלה מכתבי האישום נגדו ובכדי לעקוף מיני קשיים כמו גזל אדמות שהוא המציאות ב 52 השנים האחרונות. וזאת עובדה: ראש הממשלה הגדיל את כוחו של הליכוד בבחירות האחרונות ב 16 אחוזים. אחר כך דלפו פרטים על ההסכמים הצפויים עם המפלגות החרדיות, וגם זה לא ערער את השקט והאדישות מול המתרחש בזירה הפוליטית. הכל היה נכון עד שהשבוע חבר הכנסת סמוטריץ', דקה לפני שנכנס למשרד המשפטים, חשף את התוכנית הגדולה: אחרי שהבולדוזרים של המחנה הלאומי יעלו על בית המשפט העליון, ואנשי הרב כהנא ינקו את הרחובות ממתנגדים, תקום כאן מדינת הלכה, עם סנהדרין וכהן גדול, אבל בלי אף אדם נורמלי שיהיה מוכן להישאר כאן. זאת לא בדיוק היתה התוכנית של ראש הממשלה שקורא יום יום סקרים שגילו לו שסמוטריץ' נגע בעצב שהציבור שלו לא מוכן שייגעו בו: הם אולי אוהבים את נתניהו אבל הרעיון של מדינת הלכה לא יעבור אצלם. מה ששקד בנט, יוגב וסמוטריץ' עיצבו בשנים האחרונות, נחשף ברגע אחד שעלה לשרת המשפטים בפיטוריה, הרחקתו של סמוטריץ', שעל הדרך קרא לראש הממשלה שקרן ובדאי, ולרעידת אדמה של ממש. בעוד שלושה חודשים יצטרך העם להוכיח שלא תהיה כאן מדינת הלכה אלא להיפך – מדינה מודרנית. סוף סוף יש נושא שיכול להוביל את מערכת הבחירות שתהיה על הישארותו של הדור הבא כאן או המשך הזליגה של המוכשרים, הבריאים, אלה שרגילים לעבוד קשה, למדינות רבות ששמחות לקלוט אותם. השבוע הזה, ערב חג מתן תורה היה ראשיתו של סיכוי לקואליציה אחרת, שלא בית המשפט העליון יהיה פסגת מעייניה אלא האדם, יכולתו להשתלב במאה ה 21 ולהפוך את ישראל למקום שכולם חפצים בו.

שבת שלום וחג שמח.

 

הצחלום: טקס חג השבועות שדות קיבות גבעת חיים 1945