מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם כבר נשמעים פעמי הבחירות, מתכנס המרכז של מפלגת השלטון כדי לרענן במעט את הדיון הפוליטי אך בעיקר כדי לראות ולהיראות, לקראת המירוץ האכזרי להשגת מקום בטוח ברשימת הליכוד לכנסת. בסך הכל זאת תופעה מבורכת, הטובה פי כמה ממפלגות שבהן יש שליט אחד החותך קיצבה לכל חי. טוב הויכוח וטובה ההתגוששות, מדממת ההסכמה המוכתבת.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, בכנסים הללו ניתן לא פעם לחזות פני העתיד: שבע מאות וחמישים חברות וחברי מרכז הליכוד, הצביעו פה אחד בעד ההצעה הקוראת לסיפוח מלא של שטחי יהודה ושומרון למדינת ישראל. למשמע התוצאה נזכרתי כיצד לימדו אותנו להבחין בין דמוקרטיה לרודנות: במדינות טוטליטריות אמרו, הסטאלינים, האסדים, והצ'אושסקואים נבחרים ברוב של 99%. ככה זה כשכולם תלויים לפרנסתם ועתידם במפלגה. הטרור הפנימי, האידיאולוגי והפיזי, עושה את שלו. תמיד תהיתי מה עלה בגורלו של האחוז החסר? מי הם אותם אלפי אמיצים שהעזו שלא להצביע למנהיג, האם באמת מדובר בחבורת אנשים אמיצה, או שאולי היה זה דווקא השלטון המרכזי שהבין שתוצאה של 100 אחוזי הצבעה למען סטאלין, היא הודאה קבל עולם שאין זאת דמוקרטיה, ולכן בעצמם השמיטו אחוז או שניים כדי להוסיף לבחירות לוויית חן דמוקרטית. האחוז החסר היה חסר השבוע במרכז הליכוד: החלטה כל כך הרת גורל ואין אף מהסס, אף נמנע, אף קורא תיגר? הלא שרים בממשלה ועיתונאים מקורבים אמרו מיד אחרי ההצבעה שהתוצאה הזאת היא "רוח גבית לקואליציית החרם" ה BDS  המבקשת להחרים את ישראל ואחד מהם הוסיף: מרכז הליכוד הוא הסכין בגב האומה. הפרשנות פחות מעניינת – מעניין יותר לאן נעלם האחוז שהתנגד, שנמנע, אותה מראית עין של היסוס, של ויכוח ותהייה. ואם המפלגה הראשונה שהעבירה לשטח את בחירת נציגיה, פתחה את השורות והקימה תשתית עממית רחבה, הגיעה למבוי סתום שבו אפילו אדם אחד לא מעז להימנע או להתנגד, האין זה אומר שנכנסנו לעידן של קול אחד שבו הקול השונה, המתנגד לעריצות הרוב, פשוט לא יוכל להתקיים? האם חברה יכולה להתקיים במצב של קול אחד? האם האקדחים הדמיוניים שכל חבר מרכז מחזיק כנגד זה שעומד לפניו, יכוונו לעבר כל מי שמתנגד או נמנע או מתווכח? מה קרה למהססים בנוסח בני בגין או ראובן ריבלין אנחנו כבר יודעים. ההצבעה האחידה של השבוע היא אולי סופו של עידן. בהשלכות האחרות של ההצבעה הסוחפת יצטרך ראש הממשלה לטפל מול ידידי ישראל ובעיקר מול שונאיה.

שבת שלום.

‏יום שישי 5 ינואר 2018

צילום: מתוך עיתון הארץ, הצלם מגד גוזני