יצאתי לחופשה. לא משהו רציני, שבוע, אחרי תקופה ארוכה מאד בלי. שבוע אחד עם הנכדים שגרים בפאריז, לחיות איתם ולהתענג עליהם. מה שנמע בבית הספר? בוא ותלמד אותי עוד אפליקציה. לצחוק.

להתנתק, לנוח.

מכל השבועות בעולם דווקא בשבוע הזה חשבתי שאוכל להתנתק. נו באמת – עם שפיכות הדמים הנוראה בגבול עם עזה, המסיבה המשונה שבה שגרירות ארה"ב התישבה בקצה הרחוב שלי, ממש מול צור באהר, והכי חשוב – איך אפשר להתנתק מכל הטוב והשפע שנחתו עלינו, גם נטע ברזילי לקחה את האירוויזיון והסלטיקס מנצחים את לברון.

להתנתק?

רצה הגורל, ולא רחוק מהבית בפאריז, ברחבה הגדולה שמול מגדל אייפל, היתה השבוע הפגנה נגד ישראל ופעולותיה בגבול עם עזה. היצר העיתונאי גבר וירדתי לכיכר כדי לראות, ובניגוד למה שידעתי על ההפגנות בפאריז, ההפגנה הזאת היתה שלווה ואומללה ביותר: מספר השוטרים עלה על מספר המפגינים, שהתפזרו אחרי זמן מה בקול דממה דקה.

ברגע אחד הבנתי פתאום את כל הסיפור. מילת המפתח בו היא טרור. אם הצרפתי סובלים מטרור ערבי, ההסתכלות שלהם על ההתנהלות שלנו מול החמאס ובכלל – משתנה לגמרי. אחרי שנים רבות של טרור, מדינות העולם משיבות מלחמה, ובמלחמה הזאת הן מוכנות להיות נחושות ואכזריות לפחות כמו הטרוריסטים. במלחמות העבר לאויב היתה כתובת, ממשלה, דרכי תקשורת, כללים. הטירור החדש שמשתולל משנות האלפיים בכל העולם שבר את הכללים: אין לו כתובת, וכולם הם קורבנותיו. מאז המדינות אומרות – אם לכם אין כללים – אז גם לנו אין. גם אנחנו יודעות לירות ורק אחר כך לשאול, אנחנו חוטפים ומחסלים טוב מכם, אנחנו מצויידים טוב יותר, יש לנו משאבים לא מוגבלים, ואנחנו מוכנים לשנות את החוקים והנוהגים שאימצנו עד היום.

ולא רק זה: הסבלנות שלנו נגמרה, מבחינתנו שריפת קוצים זה טרור, תאונת דרכים זה טרור וגם הדלפה של שאלון בחינת הבגרות. כל דבר, כולל התנגדות פוליטית לשלטון הוא טירור, ואין שום מצבי ביניים: או שאתה תומך בכל פעולה של השלטון – או שאתה תומך בטרור ולכן גם דמך הפקר, פיזית וציבורית. הטרור שקם על הסדר הישן – מובס, אך בדרכו הוא הצליח לשנות את העולם הישן לעולם חרד, עם אפס סבלנות לפרוצדורות של דמוקרטיה.

זוהי שעת כושר למי שהדמוקרטיה היא מחסום ומגבלה לשאיפותיו., ולכן זה רגע מבחן שבו השאלה היא איך מכריעים את דאעש ואל קאעידה שזרעו אימה בכל העולם, ואת מבקשי חיינו בחיזבאללה והחמאס, ובה בשעה שומרים על זכויותיהם של כל השאר, מגנים על הדמוקרטיה ועל האיזונים העדינים שנחוצים בכל חברה המבקשת להיות חופשית ופתוחה, כזאת השומרת על כבוד האדם ורוחו.

משיכת הכתף היא לא תופעה ישראלית בלבד. בפאריז הבנתי שכולם מושכים כתף. הטרור המובס מנצח.

בתמונות: אותו מקום בהפרש 24 שעות. תמר וגיא בתום יום לימודים ארוך, וההפגנה שנעלמה יום קודם לכן.