כל הפוסטים של yadmin

העיר שנותקה לה

מפעם לפעם אני חייב להטריח אתכם בעניין ירושלים. זה נושא שחוק, אני יודע, אבל פעם בשנה אני חייב לילל על המצב, עוד פיהוק מרוחק מתוצרת אגודת שוחרי המקרא עם קריינות נרגשת של ראובן ריבלין. עזוב אותנו באמ'שך. אז זהו – אני לא עוזב, ואני חושב שכדאי לכם להקשיב, כי בתום הפינה הזאת תרגישו סוף סוף … להמשיך לקרוא העיר שנותקה לה

מדברים רק על מזג האוויר

יש שבועות שבהם צריך לדבר רק על מזג האוויר. מה אתה יכול לעשות מול מזג האוויר? אם תתעקש שלא לדבר עליו אתה עלול פתאום לדבר על דברים אחרים, שגם לגביהם אתה לא יכול לעשות דבר, ואז תרגיש רע, ומיואש, ושום טורנאדו לא יוציא אותך מזה.   אם תדבר רק על מזג האוויר, אין סיכוי שתיכשל … להמשיך לקרוא מדברים רק על מזג האוויר

כשהאדמה רועדת

מפעם לפעם זה מתפרץ. האדמה רועדת, התנועה נעצרת, בתוך דקות מתחיל השידור הישיר, הבעיות האמתיות שמבעבעות מתחת לפני השטח מתפרצות לרחוב בְּלַבּה בוערת של תסכול וכאב. כמה פעמים אפשר לחצות את שדה המוקשים עם עיניים קשורות, ולצפות ששום מוקש לא יתפוצץ? הזמן הזה הולך ומתקצר.   וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ההתפרצות המסוימת קורית … להמשיך לקרוא כשהאדמה רועדת

הסיבה האמיתית

מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות שלכאורה לא קרה בהם דבר, אני מחפש נקודת אחיזה שתחבר בין השבועות האלה, שאין בהם כלום כי לא קורה כלום, אבל מתוכם נשזרת המציאות של העתיד. כתושב ירושלים, שהעתיד כבר שולט ברחובותיה, אני יכול לומר שהעתיד לא משהו, אבל זה כבר סיפור אחר.   וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, המערכת … להמשיך לקרוא הסיבה האמיתית

התחרות האמיתית

מפעם לפעם, ובעיקר כשהחום מתקרב לארבעים מעלות בצל אני חושב על אהוד ברק. אני לא יוצא דופן: בחום הזה, אף בן אדם רציני לא חושב על שום דבר אחר מלבד איך לשרוד, ולהבטיח שהמדוזות לא יאכלו אותו לארוחת בוקר, וככל שמעמיקים לחשוב מבינים שרק אהוד ברק פנוי לחשוב על הדברים החשובים באמת בשעה שאנחנו עסוקים … להמשיך לקרוא התחרות האמיתית

נקודת האפס

מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם מתחדדת התחושה שמשהו כאן לא בסדר, שאת החורים הנוראים בתקציב ואוזלת היד המחויכת של האחראים אף פסקת התגברות לא תוכל לסגור, אתה מחפש נקודה שתהיה הסיסמוגרף העדין שלך שיזמזם לפני שרעידת האדמה תגיע, כי את כללי ההישרדות למדת בבית מאנשים שלא הפסיקו לברוח, ואת האין אף פעם לא שוכחים. וכפי … להמשיך לקרוא נקודת האפס

קו השבר

מפעם לפעם נוצרים ההקשרים הנכונים, ומהות מתגלה להרף עין, המסכות מורדות, האור שוזף את חדרי החדרים, ההקשרים ברורים, החשמל זורם בחוטים והמטען מופעל. לפעמים פיצוץ קטן אחד מביא למפולת שמשנה את הנוף בתוך רגעים. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, החזית הפוליטית היא שסיפקה לנו את הדוגמא השבועית. מטעני הנפץ הונחו במקומות שונים כבר בעבר: … להמשיך לקרוא קו השבר

יש סוף בסוף.

מפעם לפעם אני חושב על הסוף. השבוע למשל. ביום שלישי נפרדנו מחבר שהיה מדען מחונן ומוזיקאי מחונן לא פחות. אהבתי אותו מאד והוא איננו. הצטערתי על כל הפעמים שלא נפגשנו, על שלא הקשבתי יותר לנגינה שלו, שלא חקרתי את תולדות חייו המסעירים. הסוף בא בחטף, וזאת תמיד הפתעה, שיש סוף בסוף. וככל שאתה מתבגר או … להמשיך לקרוא יש סוף בסוף.

ורשה הפורחת

מפעם לפעם אנשים קמים בבוקר, שומעים שלמה ארצי ומתחילים ללכת. גם הם רוצים להרגיש שהם עם. הם בטוחים שלאוויר בחוץ יש ניחוח אזדרכת, ורסיסי טל וריבוא קרניים יולידו חופת שמש מעליהם, אבל איך שהם פותחים את הדלת הם חוטפים בומבה של חום לפרצוף. האביב לא חזר, להיפך, הכל מצהיב במהירות, והם חושבים – צריך להיות … להמשיך לקרוא ורשה הפורחת

מי כאן הבועה

מפעם לפעם, ובעיקר בימים של חגיגות ענק בתל אביב, כשאנחנו נשטפים בתמונות המרהיבות של העיר בשעות הלילה ושל מדינת ישראל כולה בשעות היום, שוב עולים הקולות על הבועה, של תל אביב, כשהחיים האמתיים מחוצה לה הם אפורים, קשים, קנאים, מול העיר רבת המעש החוגגת בבועה שיום אחד תתנפץ, והאמת תכריע אותה. וכפי שקורה מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא מי כאן הבועה