מפעם לפעם, ובאופן לא צפוי, אירועי השבוע החולף, ואלה שיבואו, מתבהרים לפתע: זה מה שקרה לי במוצאי שבת כשצפיתי בתוכנית 'גב האומה', והבנתי למה דונאלד טראמפ נבחר למרות סטרדיי נייט לייב, הניו יורק טיימס ואלון פנקס. בעקבות אמירתו של ראש עיריית ירושלים ש "אם מדינת ישראל תהרוס את עמונה, אני אהרוס בתים של ערבים בירושלים", העלתה אותו התוכנית על המוקד, כשנקודת המוצא היתה שניר ברקת, החוצב את דרכו לראשות הליכוד, מפיק פסטיבלים משונים עם שמות מצחיקים כדי למרוח איפור כבד על פניה המחוטטים של ירושלים, ולחפות על מדיניותו האכזרית כלפי התושבים הערבים ועל חבירתו לגורמים הקיצוניים ביותר במפה הפוליטית. אפשר להתווכח לגבי הביקורת אבל היא לגיטימית לגמרי. החלק הסאטירי התרחב כשהמנחה, ליאור שליין, ביקש מחבריו להציע פסטיבלים נוספים "כדי שישכיחו כמה הכל עצוב ואלים ועני שם", כדבריו. הנה רשימה חלקית מאד מההצעות הנלהבות של הצוות.
עינב גלילי: בואו נעשה פסטיבל בומבמלה, ואז, בהשוואה למשתתפים, לא ייראו כמה הרחובות מטונפים.
ליאור שליין: אם נארגן פסטיבל מסיכות כמו בוונציה, תיחסך לירושלמים המבוכה כשהם מחטטים בפחי האשפה בשוק.
רותם אבוהב: למה שלא נעביר את פסטיבל התמר לירושלים? אנשים יוכלו לעבור במאה שערים, ולראות איך משפחות של שמונה נפשות ומעלה חיות מתמר אחד לארוחת ערב.
עינב גלילי: "בואו נארגן פסטיבל יין בסגנון ירושלמי: שמים לתינוק קצת יין על השפתיים, ואז המוהל טועם את היין דרך התינוק (מחיאות כפיים סוערות).
אביעד קיסוס: "אפשר לחגוג בירושלים את חג המולד, אז רבנים עם זקנים לבנים יוכלו להושיב ילדים קטנים על הברכיים… (צחוק) היית ילד טוב השנה מוישה מנדל? (הקהל שואג)
רותם אבוהב: "אני אומרת: צריך לעשות פסטיבל שבו שלוש הדתות יחגגו את אחדותן, וכשכולם יצאו לרחובות, לשחרר שם הומו".
וסיכם ליאור שליין בפנייה לחרדים: במקום לתכנן בית מקדש תפתחו בית תמחוי. כך הקורבנות יגיעו לשמים על בטן מלאה.
סוף דבר: ראש העיר הוזכר רק בפתח הדברים ולא הוא שהועלה על המוקד, אלא אני ועוד שמונה מאות אלף נשים וגברים טמבלים שחיים בירושלים. לא די לנו בזה שראש העיר שלנו הוא כזה, זה מגיע לנו כי אנחנו עניים, רעבים, פדופילים, (שותים את היין שעל שפתי התינוק דרך אבר המין שלו), שונאי הומואים, בורים ופגאנים. האמת – לא אכפת לי שיקראו לעיר חשוכה, פדופילית, שונאת הומואים, ערבית, מפגרת, ואוהדת בית"ר. מה שתרצו. כשלעצמי אני יודע שהרצח בבר-נוער קדם לרצח הנורא של שירה בנקי ז"ל, ולה-פמיליה יש בירושלים וגם בתל אביב. לגזענות ולאלימות אין גבולות מוניציפאליים. הרגע שבו אני הרגשתי איך הכעס משתלט עלי היה כשמשתתפי התוכנית לעגו לעניים: 'ראיתם את הירושלמים העלובים האלה'? שאגו התל אביבים הצוהלים, 'הם כל כך עניים עד שהם מחטטים בפחי האשפה'! עשרה אנשים מתקיימים שם מפרי תמר אחד!' ! הם בורים ומטונפים יותר מהרחובות שלהם! ועכשיו – מחיאות כפיים סוערות. פרסומות.
ירושלמים ותיקים יודעים להיזהר מפוליטיקאים שזועקים מביתם ברעננה או בקיסריה את אהבתם לעיר: הבלוף הזה שקוף ומוכר. 'גב האומה' הלכה עוד צעד קדימה: כדי לבקר את ראש העיר, תושבי העיר הוצגו כאנשים מלוכלכים, פדופילים, ובעיקר עניים, שזה החטא הנורא ביותר, דתיים-חרדים שזה חטא שני רק לעוני, ברוטב של הומופוביה ופחד מערבים. כשראיתי את הדימוי הזה משווק בעוצמה וביהירות, ידעתי שאני מעדיף לשבת עם הרעבים. ידעתי גם שבעוד שנה או שנתיים, כשפוליטיקאים זחוחים יעלו לירושלים ויבקשו את אמון תושביה, העיר הענייה והעלובה תצביע 'דווקא' ארוך ומצלצל, ואף אחד לא יבין למה. בזמן שידור התוכנית הכי מצחיקה הבנתי את זה.
שבת שלום.
