יוני 2017

בין שער שכם לשער הפרחים

בסיורים שלי בירושלים אני מצלם מדי פעם את לוחמות מג"ב – בעיר העתיקה, בכפרים, ברחובות הראשיים, בכל מקום. אי אפשר להתעלם מהן – מהשקט שלהן, מהתסרוקת הכמעט אחידה, מהיד על ההדק, והמחשבות רצות עליהן ועל המקום שהן נמצאות בו, העירוב המיוחד של העדות, המקומות, הנחישות וההשתדלות, מה דוחף אותן, מי הן. יום אחד צריך לשבת … להמשיך לקרוא בין שער שכם לשער הפרחים

יש בנו אהבה והיא תנצח?

מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם עיקר תשומת הלב נתונה לסיומן של ליגות הכדורסל גם כאן וגם בארצות הברית, הראש לא פנוי לשום דבר אחר מלבד לתכנון שעות הצפייה, שינון השירים, והסרת כל מחויבות אחרת מהלוח. כל ידיעה אחרת מהארץ ומהעולם נתפסת כמו רעש עמום, תמונות בלי קול שמרצדות על מסך החיים בלי שום משמעות. ככה … להמשיך לקרוא יש בנו אהבה והיא תנצח?

סוף עידן האחריות

מפעם לפעם, ובעיקר בשבוע שבו ציינו 50 שנה לניצחון ההוא, אני נזכר בתחושת ההתפעמות מאז, בעצם השעות שזה קרה: לא, זה לא היה בגלל השיבה לבורות המים, גם לא לשוק או לכיכר: התמצית של הרגע ההוא היתה ההקלה הגדולה על שההימור הצליח: ההחלטה לשוב ולהצטופף יחד בארץ האבות הצליחה, ההשקעה, ההקרבה, הנכונות להסתפק במועט, האחריות … להמשיך לקרוא סוף עידן האחריות

לפני מאה ועשר שנים

"בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה"אתה בחרתנו" בכל צורה שהיא. עוד היום הייתי עושה זאת: מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזויפים עד לבלי השאיר זכר. כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהודית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר והמליצות הלאומיות לא תועלנה כלום" (י.ח. ברנר)

משנכנס יוני

מפעם לפעם, ובעיקר בתאריכים עגולים-  העטים מתחדדים, העיתונים מתעבים, בערוצים מספרים על גילויים חדשים שבעצם הם די ישנים, רק הדור התחלף, וכך עוברים ימינו מתזכורת עגולה אחת לשנייה, 75 שנה למרד בגיטו, כבר ארבעים שנה מאז שחיים יבין אמר מהפך, עגנון קיבל פרס נובל, זכינו באירוויזיון, ייבשנו ביצה וייסדנו אחרת. שחור לבן או בצבע, עם … להמשיך לקרוא משנכנס יוני