פס קול

מפעם לפעם אני חושב על ערבול הצליל של פס הקול שבו אנחנו חיים: עוד מהימים הטובים של הטלוויזיה למדתי להעריך עבודה טובה של איש קול ואת היכולת לייצר מכל הצלילים שנקלטו, בעשרה מיקרופונים שונים, פס קול אחד שבו ניתן להבין את מה שנאמר, לשמוע את ציוץ הציפורים, להבחין בטרטור של אופנוע רחוק, בהלמות הלב, בצחוק מתוק של ילד, בעוצמתה הגדולה של הסימפוניה שנובעת מעשרות כלים, להבין, לצחוק ולבכות.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, אני נזכר בזה, למשמע פס הקול הבלתי אפשרי של השבוע החולף, והערבול הנורא שנוצר: המיקרופון של הכעס, של הבושה, של העלבון, של הדמגוגיה ושל האיומים – כולם היו באותה עוצמה; רעש השוחד והשטינקר, השמפניה וביזוי החוק, החרדה והיהירות – התערבלו לצרחה אחת גדולה שבסופה נותרנו מבוישים ומבוהלים. הבהלה גדולה שבעתיים משום שקול פנימי אומר לנו שכשהצעקה כל כך גדולה, יש כנראה צליל אחר, חשוב מכל הקולות האלה, שנעלם תחת מכבש הקולות האחרים. המיקרופון שלא נשמע הוא זה שקלט שאנחנו נמצאים בנתיב התנגשות עם מעצמה גדולה בשם איראן, הנתמכת במעצמה עוד יותר גדולה ושמה רוסיה. הרעש אטם אותנו מלהבין שאיראן היא מעצמה ששטחה כשטח צרפת, גרמניה ובריטניה גם יחד, שזה בערך פי שמונים ממדינת ישראל, שחיים בה שמונים מליון בני אדם, שבבירתה טהרן יש כמעט מאה אוניברסיטאות שונות, שיש לה אוצרות טבע בלתי מוגבלים, ומסורת של אלפי שנים כמעצמה איזורית גאה. נכון – יש לה מסורת של שלטון מושחת ואכזרי, שיודע בדיוק לאן הוא חותר, ולפחות על פניו זה בכיוון השמדתה של מדינת ישראל. קול שלא נשמע בפס הקול הכללי מנסה לרמוז מזה זמן, שאף אחד לא ירוץ לחלץ אותנו מהעימות הצפוי, ולו רק משום שרווחי החברות הגדולות באירופה בשנה האחרונה התבססו בעיקר על הכניסה לשוק האיראני. גם האח האהוב בוושינגטון לא יניח לרוח מהמזרח התיכון לפרוע את בלורית שערותיו. הציבור בישראל מבין בתת ההכרה שזה סדר הגודל של הבעיות, ומי שינהיג אותו צריך להיות אדם בסדרי גודל שהוא לא רואה היום בשטח, ולכן הוא מעדיף שלא לזוז. פעמיים בדרכו הפוליטית בנימין נתניהו איבד את כיסאו: פעם לאהוד ברק ופעם לאריאל שרון. אף אחד לא רוצה לחיות במדינה מושחתת ולהיות מונהג ברוח הממצאים החמורים כמו אלה שהתפרסמו השבוע, אבל הציבור כנראה מבין שאף אחד לא באמת רוצה את התפקיד האיום הזה, ואם זה המצב נמשיך לחיות בסירחון בתקווה לא מוסברת שהכל יהיה בסדר, ושבאמת לא יהיה כלום.

שבת שלום.

‏יום שישי 16 פברואר 2018

Man in pain holding hands on his head