חוק זה חוק

מפעם לפעם, ובעיקר בתקופה זאת שכולם שקועים באליפות העולם בכדורגל ובצדק, כל מיני יוזמות חקיקה מחליקות מתחת לרדאר מבלי להגיע למיצוי. בדיוק בגלל זה כדאי להיעזר במי שתמיד נרדם במחצית ולא נעים לו לומר שהיה משעמם, כדי לצלול לכמה עניינים שוליים כך שלא נתעורר מופתעים כשהאליפות תיגמר והקיץ ישטוף את הכל.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם – גם כעת מדובר בהצעת חוק שעברה בקריאה טרומית בעת שסנגל התמודדה נגד פולין. על פי ההצעה שאושרה, מי שצילם או הקליט חיילים בכוונה לערער את רוחם של חיילי צה"ל ושל תושבי ישראל, דינו חמש שנות מאסר. דומה שכמעט הכל נאמר על הצעת החוק הזאת בעיקר מצד שמאל כולל האנחה הידועה "זה ממילא לא יעבור שלוש קריאות" שמאפשרת להמשיך קדימה כאילו אין כלום כי לא היה כלום. אף אחד לא עצר לרגע וחשב איך אפשר דווקא להרחיב את החוק כך שבאמת ימנע פגיעה ברוחם של תושבי ישראל. למשל – אם במקרה מגיע מישהו לרחבת בית המשפט ששם מתנהל דיון במשפטם של שניים שנאשמים ברצח שלושה ערבים, כמו המשפט המתנהל עתה כנגד רוצחי משפחת דוואבשה, מהכפר דומא, האם מותר לצלם את המפגינים שצועקים לסבא השכול, שמטפל כעת לבדו בתינוק ששרד "איפה עלי? אין עלי, עלי נשרף, עלי על הגריל"?  הרי הנפש הציבורית מזדעזעת מעצם האמירה, איך יהודי יכול לומר דבר שכזה? השגרירים שולחים מברקים ובטלוויזיה השוודית משדרים שוב ושוב את הסרטון על היהודונית בלי השיניים שנכנסה לכתב השוודי לפריים. משום כך, טוב היה לולא צולמה ההפגנה ואף שודרה. על פי פירוש פשטני של החוק המוצע, בעצם השידור היתה פגיעה במצב רוחו של חלק מהציבור, המונים צקצקו "תראו למה הגענו"? ואף היתה פגיעה מסוימת בתדמיתה של ישראל. משום כך צריך היה לאסור את הצילום, שלא לדבר על פרסומו, ומי שעושה זאת יישב בכלא כמה שנים עד שילמד. אלא שאז, דווקא עורך הדין המייצג את הנאשמים ברצח בכפר דומא ב 2015, ייטען בבית המשפט שצריך לזכות את המצלמים ולשדר את הקטע שוב ושוב עד שכולם ישתכנעו כי דבר טוב קרה בכפר דומא, ועכשיו כשעלי שרוף אפשר לפצוח יחד ב"עלי על הגריל" להרים את הראש ולא לפחד כלל. ואולי המסקנה היא שבגלל ההבדלים בפירוש ההגדרה  "פגיעה ברוחם של תושבי ישראל" תוקם ועדה של אנשי רוח המומחים לרוחו של העם ישראל והיא שתחליט  מה פוגע ומה לא, וכשהמשחקים יגמרו אל תופתעו שהוועדה כבר עובדת במלוא המרץ.

שבת שלום.

‏יום שישי 22 יוני 2018